גזר דין בתיק פל"א 7232-03-12

בתיק זה הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, ונהיגה ללא תעודת ביטוח תקפה.

מתברר כי ביום 4.10.11 נפסל רשיונו של הנאשם לתקופה של 11 חודשים, בגין עבירה קודמת של גרימת תאונת דרכים בעת נהיגה בשכרות. למרות עובדה זו, ועל אף שהפקיד רשיונו בבית המשפט ביום 10.10.11, נמצא הנאשם נוהג ביום 15.3.12.

במסגרת גזר הדין הקודם הוטל על הנאשם עונש מאסר מותנה לתקופה של 8 חודשים. לפיכך ביקשה המאשימה להפעיל עונש זה, השית על הנאשם מאסר נוסף בפועל, וכן מאסר על תנאי, פסילה בפועל לתקופה ארוכה, פסילה על תנאי, קנס והתחייבות כספית.

הסניגור ביקש להמנע מהפעלת העונש המותנה והסביר את נסיבות ביצוע העבירה. לדברי הסנגור, הנהיגה בוצעה במקרה חירום, לאחר שאשתו התעלפה מחמת כאבי בטן עזים וצעקה באזני הנאשם כי היא "עומדת למות". גירסתו זו לא אומתה בפני שירות המבחן, אליו הופנה הנאשם לנוכח עונש המאסר המותנה הארוך המרחף מעל לראשו. יחד עם זאת, מתברר כי לאחר השלמת תסקיר המבחן, ולמעשה ערב המועד בו נקבע מתן גזר הדין בתיק לחודש מאי 2013, נפטרה אשתו של הנאשם. הסנגור סבור כי בנסיבות אלה התחזקה ההצדקה להארכת המאסר המותנה, אך המאשימה התנגדה לכך, למרות הצער שהביעה, וסבורה כי האינטרס הציבורי גובר במקרה זה.

עוד יצויין כי שירות המבחן המליץ במקרה דנן להטיל על הנאשם עונש מאסר בעבודות שירות, עובדה שאינה עולה בקנה אחד עם עונש המאסר המותנה בן שמונת החודשים שהוטל על הנאשם בגין העבירה הקודמת.

כבר אמר בית המשפט העליון:

"עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת [...] ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור" רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל.

ובמקום אחר נאמר:

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור - נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב. רע"פ 410/04 מזרחי נ' מדינת ישראל.

ברע"פ 2221/11 שאול הראל נ' מדינת ישראל הגדיר בית המשפט העליון את עבירת הנהיגה בפסילה כ"סטירת לחי" לשלטון החוק. אכן הקלת הראש בעבירה זו תשמוט את הבסיס תחת עונש פסילת רשיון הנהיגה, כלי האכיפה והענישה הטבעי, המיידי והיעיל ביותר כנגד עברייני תנועה.

לנאשם עבר תעבורתי מכביד. במהלך 24 שנות נהיגה צבר לחובתו 69 הרשעות קודמות. לחובתו הרשעה בתאונות דרכים בשנת 1990, 1993, 1996, נהיגה תחת השפעת אלכוהול בשנת 1992 והעבירה הרלוונטית לתיק הפסילה, נהיגה תחת השפעת אלכוהול וגרימת תאונה משנת 2008. יחד עם זאת, שאר העבירות בהן הורשע הנאשם אינן מעידות של נהיגה מסוכנת דווקא, וחלק גדול מהן הינו עבירות של אי החזקת רשיונות והובלת מטען, מהתקופה בה עבד כנהג משאית. לחובת הנאשם אין עבירה קודמת של נהיגה בפסילה, או נהיגה כשרשיונו אינו תקף תקופה ממושכת.

ככל שמדובר בעבירה ראשונה מסוג זה, נעה הענישה הראויה במתחם שבין מאסר מותנה למאסר בפועל לתקופה אותה ניתן לרצות בעבודות שירות וזאת לצד פסילת רשיון הנהיגה לתקופה משמעותית, וזאת בתלות בנסיבות המקרה. לעניין זה יש להבחין בין פסילה שהוטלה בהיעדר התייצבות הנאשם לפסילה שהוטלה בפניו, פסילה שלא הסתיימה עקב אי הגשת בקשה לחישוב ופסילה "טרייה" בה שב הנאשם לנהוג בתקופה בה מופקד רשיונו בבית המשפט, ובין מקרה בו מדובר בעבירה זו "בלבד" למקרה בו מצטרפת אליה עבירה נוספת.

עוד נקבע בפסיקה כי לצד עונש המאסר יש להטיל עונש של פסילה נוספת לתקופה משמעותית שבין שישה חודשים לחמש שנים, וזאת בתלות בחומרת המקרה, כאמור לעיל.

המקרה דנן הינו מן החמורים לאור הזמן הקצר שחלף מאז הפסילה ועד לנהיגה עצמה, כמפורט לעיל. אף חומרת האירוע הקודם משליכה על האירוע דנן ומוסיפה נופך של חומרה לנהיגה בזמן הפסילה.

מנגד, הנאשם העלה טענה של בהלה שגרמה לו להסיע את אשתו באופן דחוף לטיפול רפואי. אמנם אין המדובר בטענה המקימה הגנת צורך, אולם דומני שעצם פטירתה של האשה ממחלה בהמשך מחזקת את טענת הנאשם כי אכן סבר באותו יום שמצבה של אשתו חמור, ואיבד את עשתונותיו עקב כך.

בנוסף, יש להביא בחשבון כי לאחר פטירתה של אשתו נותר הנאשם הורה יחיד לשלושה קטינים צעירים שהבוגר ביניהם כבן 10 שנים, כפי שעולה מתסקיר המבחן.

הכלל הוא כי עונש מאסר מותנה יש להפעיל, ובדרך כלל אף במצטבר לכל עונש בשל העבירה הנוספת. מדובר למעשה בענישה בשל העבירה הקודמת שלא הושתה על הנאשם לאור מעין התחייבות מצדו שלא לשוב ולבצע עבירות. משהפר הנאשם אותה התחייבות, יש להפעיל את הסנקציה שבצידה, וזאת עוד בטרם גזירת העונש על העבירה הנוספת. כפי שפסק בית המשפט העליון:

"כלל הוא כי מאסר מותנה שנגזר על נאשם בגין עבירה קודמת יופעל במצטבר לעונש שנגזר בגין עבירתו הנוכחית "זולת אם בית משפט שהרשיעו בשל עבירה נוספת ציווה, מטעמים שירשמו, ששתי התקופות כולן או מקצתן יהיו חופפות", כאמור בהוראות סעיף 58 לחוק העונשין.  לפיכך, הכלל הוא כי מאסר מותנה ירוצה באופן מצטבר לעונש החדש, למעט במקרים חריגים המצדיקים זאת, כאשר על בית המשפט לנמק את הטעם לחריגה מכלל זה."

            ע"פ 1323/08 מדינת ישראל נ' פלוני.